יום: ינואר ב18, 2020

הנה אמרו באבות דרבי נתן פרק ו': "מה היה תחלתו של רבי עקיבא, אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום, פעם אחת היה עומד

הנה ממה שכתוב ילכו מחיל אל חיל נלמוד שהחיל הגדול בא מן החיל הפשוט, רצוני בקיים מה שכתוב הפך בה והפך בה ומנה לא תזוע

כבר אמרו שבתפלה ובישיבה ישיגו המטרה (נדה ע), אפס לבוא אל התפלה והישיבה נצרך הרצון והאמונה, ועל הכל הזריזות. ואף על פי שאמרו שהזהירות קודמת

שני כחות יש באדם, (כמבואר בשער הגלגולים הקדמה י' עיין שם) אחד מקיף לו ואחד פנימי אליו, כח המקיף הוא המניע והפנימי הוא המכביד, וכובש

יש אנשים שבאמת יראת ה' נוגעת בלבבם מאד, ומשוים ה' לנגדם תמיד, ומשמרים בדקדוק כל המצוות קלות כבחמורות, אכן גדלות הנפש נכרת בם, אלא דיש

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלא לך לדעת כי יש ב' בחי' שהם ד', והם טוב ורע מתוק ומר, וכמו שכתוב בישעיה הוי האומרים לרע

יזכור אדם כי לאחר שעה מיתה, ושוב אין לו כח עוד לתקן, ואין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות, וכל רגע

יָדוּעַ כִּי קֹדֶם שֶׁלָּמַד אָדָם הַתּוֹרָה אֲזַי הִיא אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת יְרוּשָׁה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", כִּדְמַשְׁמַע בְּחֵלֶק (צא:) זֶה לְשׁוֹנָם: