בענין יצר הרע

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלא לך לדעת כי יש ב' בחי' שהם ד', והם טוב ורע מתוק ומר, וכמו שכתוב בישעיה הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו' מר למתוק ומתוק למר, ולהבין זה עי' רמב"ם בהלכות דעות פ"ג ה"ב וז"ל לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה כְּכֶלֶב וַחֲמוֹר אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לַגּוּף אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְתוּקִים לַחֵךְ, עכ"ל, והנה המות שהאדם הורג את חבירו הוא מר כמו שכתוב בקהלת ומוצא אני מר ממות, מכלל דמות נמי מר הוא, אבל הוא גם טוב כמ"ש שם (ז א) טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, אבל החוטא הוא נקרא עוזב ה' ואז הוא גם רע וגם מר, כמ"ש בירמיה (ב יט) תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהָיִךְ וגו', ה' ישמרנו.

ודע כי ליצר אין הנאה בהנאתך, כי אם בהיפך מזה שהוא הסבל והעונש, אם כן איך הוא נהנה בהנאתך הרעה, וכי למה מפתך איליו, ולמה הוא רצונו ומשוש לבו, הטעם דע, כי הוא סוחר ערום גדול מאד מאד, ואי אפשר לידע עד היכן יגיעו מחשבותיו, אלא כלל זה יהא לקוח אצלך תמיד בעסקך עמו, שבכל ענין שהוא מרוצה דוקא שתכנוס בו, דע שהוא מזיק לך, אלא עשה דוקא ההיפך, ואל תהיה בטלן ופתי כדרך רוב העולם שנכשלין ברמאותו ונאבדין, וכמו שאמרו ברבה קהלת (פ"ד) אֵין קֵץ לְכָל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵיהֶם, אֵין קֵץ לְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁאִבֵּד יֵצֶר הָרָע. גַּם הָאַחֲרוֹנִים לֹא יִשְׂמְחוּ בוֹ, שֶׁנִּשְׁמָעִין לוֹ, אתה אל תהי טיפש ושוטה כמוהם, אלא הוי חכם וישר ותנצל ממנו.

ועוד ראה אחי איך שכל התאוות אינן מפיקים שום הנאה לאדם באמת, כי כל בעל תאווה, יהיה לממון או לכבוד או לעריות וכיוצא בזה, איננו שבע לעולם, ותמיד הוא בצער ויסורים איך למלאות תאוותו, משא"כ אם מחליט בלבו בהחלטה שאינו הולך אחריהם, עד שנתברר ליצרו שאין לו במה לצערו, ותמורת זה הוא נוטל על עצמו את הממלא לבו של אדם חדוה ואורה ספוק ומנוחה זו תורה וזו שכרה, אז נעשה בן חורין מכל הצער והיסורים הנ"ל, ועד דרך הלציי יתפרש זה במקרא הזה שנאמר כפירים רשו ורעבו אלו הבטלנים השוחרים לתאוות, שתמיד יחשו לא ישקטו למלאת תאוותם, זה יש לו מנה בעי דיעבד יתהון ארבע מאוון, וזה יש לו מאתים איש מכבדין אותו, רוצה שייעשו ד' מאות כורעים ומשתחוים להמן, וזה יש לו חמת מלאה צואה ופיה מלא דם רוצה שתהיינה לו כולן, וכן בכל התאוות, ודורשי ה' אלו המתמידים שהם דורשי ה' כמ"ש במדרש תנחומא נח סימן ג' לְפִי שֶׁאֵין לוֹמֵד אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, לא יחסרו כל טוב.

ואם תאמר הלא הבעל תאוה הוא נהנה, וכן מבואר כמה פעמים בתורה, תשובה, זה הנהנה לא הנאה אמתית נהנה, כי אם הנאת הגוף, אבל ההנאה העיקרית שיש אל האדם היא הנאת הנפש, ואם יש לך דבר שהוא צער לגוף והנאה לנפש עושהו, ואם הנאה לגוף וצער לנפש אל תעשהו, כי מה התכלית בהנאה אלא השמחה והסיפוק, וזה אינו לא בזה ולא בזה כי אם בהפכיהם, הוי אומר שכל ימיו בצער ויסורי הנפש עד אין קץ, והמציאות תוכיח שיש רשעים שמרוב תאוה הם מאבדין עצמם לדעת לסיבת צער הנפש, חדא ועוד, כי כל דבר שאדם נהנה מן העולם שלא ברשות הנה מלבד שיתן עליו את הדין ומלבד העונש שהוא עתיד להיענש, הלא גם בעולם הזה הוא מפסיד, כמו שאמרו בסוטה דף ט. שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו, ואיירי שם על סוטה שבקשה לזנות, ועל הנחש שנתן עיניו בחוה, הא למדת שהבעל תאוה יוצא בספיקולא, והרוצה לינצל ולהיות בן חורין ישקע עצמו בתורה ויתרחק מכל התאוות העולמיות.

והנה התאוות משל למה הדבר דומה, למלך שרצה לנסות את בניו, וישלחם אל ארץ ציה ועייף כשהם צמאים ורעבים, וישלח אצלם אחד ואמר להם אם אתם חפצים אני נותן לכם הרבה סיג"רין כמו שתרצו, ובלבד שתעמדו ותחברו עמי למקטרת ולא תלכו אנה ואנה, אחד אמר בואו ונחפש אוכלין ומשקין וכל צרכינו בקצת טורח, ולא נייגע אם הטיפש הזה, וחבירו אמר מה לי לטרוח, ארגיע את גופי המצוער במקטרת, וכן עשו, לימים חזרו לבית המלך אביהם, ויראו המה ואביהם בבירור איך שזה שהלך ונתפרנס ואכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו, איש חיל בריא ושמח לפני אביו ואביו שמח לקראתו, וזה ששגג והלך חשכים אין נוגה לו, רק מוגה ונמרט עצב ורעב וצמא ופנים כבושים, מצטער מאד מעצם חוסר הסיג"רין שהתמכר אליהם, ולא פנה אל אביו ברוב בשתו, וגם אביו שלחו מעל פניו, ולא נותר לו אלא לצאת ולסבול בעצמו את שגרם לו, כן הדבר הזה, כי החכם עיניו בראשו, וטורח לעשות הנצרך ומצופה ממנו בזה העולם ויוצא ממנו בטובה, ובא לפני המקום שמח, והקדוש ברוך הוא שמח בו, ונותן לו שכר טוב עם הצדיקים, וטוב לו בשני עולמות, ואילו הטיפש לא שת לבו כי אם למה שצמיע לו היצר, עד אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה', כיון שבא עתו באין מלאכי חבלה אצלו ואינן נניחין אותו לראות פני המלך, רק הוא יושב עם חבריו בחשך באותן קליפות שהיה דבק בם, ה' ישמרנו ויצילנו, לכך אחי עשה הנה והנה, וראה כי טוב, קום משחהו כי הוא זה, והנצל כצבי מיד ואל תהי נרדם ורכב וסוס, אזור כגבר חלציך ותראה ההנאה האמתית בין בזה ובין בבא.