בעניין כבוד אב ואם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

ראיתי את הקדמת ספר מנורה הטהורה ונראה לי שהוא מורכב מדברים מעניינים מאד ומחזקים מאד בעניין כבוד אב ואם, והנני להעתיקו בפניכם: יושב הכרובים ושוכן השחקים מנחיל אהובים אמרים מתוקים. רמ"ח שימורים ושס"ה מוסרים. וכולם אצורים בעשרת דברים. באחת נאמרים מסיני סדורים. מצוות חמורים עשרה ברורים אנכי רים תרים, לא יהיה אחרים, לא תשא שקרים ולחנם אזכרים, זכור להרים שבתות שמורים, כבד את ההורים אז ימיך ארוכים וייטב לך במחירים, לא תרצח נבחרים, לא תנאף עם זרים, לא תגנוב חברים, לא תענה שקרים, לא תחמוד דברים. צדיקים בזכרה דברים של תורה מצוות ה' ברה אצים לשמרה, יבואו בנגן עם אלף המגן, לשמור ולהגן תושיה ומגן. מה נורא ענין זה אשר כמה גופי תורה תלויים בו, ולא עוד אלא שפעמים שבכל יום ויום נכונים כמה מצוות קום עשה ושב ואל תעשה מענין זה, והרבה נסיונות וכמה פרטי פרטים יש בזה, וכמה זהירות נצרך על זה, עד שכבר כמעט אי אפשר ולא יתכן במציאות לעמוד בזה כלל כמו שאמרו חז"ל באיזה מקומות, ומי יאמר שהוא נסה ענין זה ויכל לו, שכבר בקי בהלכות ויודע הכל על בריו, ורגיל בכמה נסיונות ועמד בכולם וכבר זכה לבו לית ליה תו מפוקין ומכשולות, ואיך יתכן זה, כי אפילו מי שטרח בנפשו כל ימי חייו בענין זה בכל מאי שאפשר, כולי האי ואולי, וכבר קבעו חז"ל בדבר מצוה זו, שעדיף היה ונרצה יותר לאדם שלא נתחייב בזה, באמרם (קידושין לא:) אשרי מי שלא חמאן, וכמו שכתב רש"י ז"ל שם זה לשונו: "שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם". א והנה כבר נודע ונתאמת לכלל יראי ה' ענין זה, אשר כמה החמירה תורה וכמה הזהירה וזירזה על מצוות אלו כבוד אב ואם ומוראם מאד מאד, ואיך שהפליגו חז"ל על זה בכמה מקומות להגדיל ולהחמיר בזה הפלא ופלא, הנה בירושלמי פאה (פרק א' הלכה א') וקידושין (פרק א' הלכה ז', וכמו כן במדרש רבה תצא פרשה ו' סימן ב' וכמה מקומות) אמרו זה לשונם: "השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות, מצוה קלה שבקלות זה שילוח הקן, ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם, ובשתיהן כתיב והארכת ימים", עוד אמרו (עיין קידושין ל: וירושלמי פאה שם, תנא דבי אליהו רבא פרק כו ועוד מקומות) הוקש כבודם לכבוד המקום, וכן מוראם, וכן קללתם, אבל בהכאה ודאי אי אפשר, וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו, עוד אמרו (תנא דבי אליהו רבא פרק כו) "משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה חבוש בבית האסורים במדינת הים תשעה חדשים, ובאו אליו שלשה אנשים, אחד מהם עומד ומכלכלו בבית האסורים, ואחד מהם הוציא אותו מבית האסורים, ואחד מהם נותן לו מזונות עד שהוא מגיע ליישוב, לימים נזדמנו שלשתן כאחד אצלו, אל יאמר אותו האדם בלבו זה גדול מזה וזה גדול מזה, אלא יהא נוהג כבוד לשלשתן כאחד", ובאמת היה מקום להקשות, איך דמו הקל הגדול הגבור והנורא יתברך שמו ויתעלה זכרו שהוא בורא וממציא ומנהיג כל הברואים, וכלם מסורים בידו, ואף אביו ואמו שלא באו רק מטפה סרוחה כמותו, והם בהמה המה כמות הוא כן מותם, איך צירפוהו עמם לדמותם לג' אנשים בעלי פעולות שוות, ועוד למה לא יאמר בלבו לאחד מהם שהוא גדול מחברו, שמא היה אחד מהם חכם גבור ועשיר ומלך, ואין השני רק שוטה ורשע, גם יכבד שלשתן כאחד, ומה יהיה הדין בעת שיהיה סתירה בין כבוד אחד לכבוד חבירו או אז מה יעשה, אלה האמת המתבונן יראה כמה מדויק הוא המשל הזה ואיך הוא מכוון אל הנמשל עד להפליא, כי לא אמרו שהם היו שווים שלשתן כאחד עד שאין אחד יכול לפעול יותר מחברו, אלא רק שלשתן פעלו אצלו כל אחד איזה פעולה אחת להציל נפשו מרדת שחת, ובכן שלשתן החיוהו ומלטוהו מן המוות ונתנו לו דוקא חיים, אכן כל אחד לא עשה יותר מן המוגבל ממנו לפי מה שהוא, אבל לענין התוצאה, כבר שלשתן פעלו אצלו ענין אחד, ולפי זה נצרך לו מצדו שיהא מכיר טובתן של כל אחד ואחד בהשואה אחת, ואינו ענין להקדימן כאחד בכבד אותם ובשמוע מצוותם וקיים כל פקודיהם, כי לענין זה פשוט הוא שהגדול גדול קודם, לא אמרו רק לענין הכרת הטובה והכבוד שנוגע לכל אחד לבדו ואינו גורע ממה שמחוייב למשנהו, וכן אמרו: "אל יאמר אותו האדם בלבו", כלומר מצד עצמו מה שהוא חייב להם מצד ההכרה לטובתן, "לא יאמר זה גדול מזה וזה גדול מזה, אלא יהא נוהג כבוד לשלשתן כאחד". וכן אמרו שם: "הקדוש ברוך הוא אומר אני השויתי את כבודי לכבודן של אלו ששלשתן שקולין כאחד", עוד אמרו (שם): "כל העולם כולו של הקדוש ברוך הוא ואין הקדוש ברוך הוא מבקש מן האדם רק שיכבד אב ואם וייתרא מהם שהוא כאילו ממנו", (עיין עוד אגרת תשובה לרבינו יונה סימן ע'), ומי לא יחרד חרדה גדולה לשמוע הדברים הללו אשר כל שומען תצילנה שתי אזניו אם בעל נפש הוא, וילך בשרירות ליבו לאמר שלום עליך נפשי, וגם איני מבקש ללמוד כי די לי במה שכבר מוטל עלי מן הלמודים הקבועים ממה שהראו לי באצבע, וכבר אני עסוק בם ראשי ורובי, וגם איך אשמע תוכחות קשות כאלו, כי הידוע שהבלתי חכמים הם אינם חפצים בתוכחות, כמו שכתוב אל תוכח לץ פן וגומר, לא יאהב לץ הוכח לו וגומר, או שיאמר: אין לבי על זה עתה, כי כבר הוא חלי ומרגיש כמה מיחושי הזמן, ואיני רוצה להעמיס יותר מדאי לבלתי עצבי, כי ידוע שכן דרך היצר לומר לאדם: "תאמר לכשתפנה תשנה שמא תפנה", ומי יודע כמה זמנים רבים יעברו בעצלתים, ואם יזכה לקיים מצוה זו שרובא דרובא של עיקרי הפרטים וענפיהם אינם רק בחיי האב ואם, והרבה יותר מצוי לקיים עוד בשחר הנעורים דוקא, שאז הוא יותר מצוי אצלם לכבדם ולירא מפניהם, ולמה לא ישוש וישמח על זה לא פחות ממה שהוא משמח על מצוות קלות מהן ועל מנהגי ישראל קדושים וחומרותיהן. ב והנה אמרו בירושלמי (שם): "תני, רבי שמעון בן יוחאי אומר, גדול הוא כיבוד אב ואב שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכיבודו, דבמצוות אם יש לך את חייב ואם אין לך אין את חייב, אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם, בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך, ואפילו את מסבב על הפתחים". אכן בירושלמי קידושין אמרו דר' שמעון בן יוחאי הוא פליג אהא דהשוו כבודם לכבוד המקום, כי הוא החמיר בכבוד אב ואם טפי, ובישלמי פאה בגיסא שלפנינו אמרו דהיא היא, אבל יש שם גירסא דפליגא, ומכל יש דעות בזה בין הפוסקים ז"ל, ובתוספות בקידושין לא. דבור המתחיל כבד, הביאו הירושלמי הנזכר, וכתב על זה העצמות יוסף דמה שאמרו בגמרא השוה הכתוב פירוש לענין שיצטרך בכולן חסרון כיס, אבל לעולם דהבן צריך לחזר על הפתחים, וכמו שכתבו בתוספות בשם הירושלמי, והשתא לא פליג הירושלמי על הברייתא, עד כאן לשונו, ואמנם יש בזה אריכות גדול בדברי הפוסקים ז"ל ביישוב הדברים ואיך יהיה לדינא, והמבקש לעמוד על כמה דברים בענין זה ממה שהשיגה ידי בעזרת הקל יתעלה זכרו, יעיין בפנים החיבור סימן רמ סעיף ה בקנה חכמה וקנה בינה, ויקנה חכמה ובינה. ג ולמען ה' יתברך שמו ראוי להעתיק בכאן מעשה דננס הקצב מסדר הדורות (תנאים ואמוראים, ר' יהושע בן אלם) וזה לשונו: "ר' יהושע בן אלם הגידו לו בחלום, שמח בלבבך שאתה וננס הקצב מושבו ומושבך בגן עדן וחלקו וחלקך שוין כאחד, כשניעור ר' יהושע חשב בלבו ואמר אוי לי שמיום שנולדתי הייתי תמיד ביראת קוני ולא עמלתי אלא בתורה, לא הלכתי ד' אמות בלא ציצית ותפילין, והיו לי שמונים תלמידים, ועכשיו שקולין מעשי ותורתי עם הקצב, שלח לתלמידיו תדעו שלא אכנס לבית המדרש עד שאראה מי הוא זה האיש ומה מעשיו שהוא חבירי בגן עדן, מיד הלך עם תלמידיו מעיר לעיר ושאל בשם האיש ובשם אביו עד שבא אל עירו, כשנכנס שאל מיד היכן ננס הקצב, אמרו לו למה אתה מבקש אותו, אתה חסיד וצדיק ותשאל על איש כמוהו, אמר להם מה מעשיו, אמרו לו אדוננו לא תשאל ממנו כלום עד שתראה אותו מיד שלחו בשבילו ואמרו לו, ר' יהושע בן אלם שואל אותך, אמר להם ננס מי אנכי ומי אבותי בישראל שר' יהושע שואל אותי, אמרו לו עמוד ולך עמנו, חשב בלבו שכל מה שאמרו לו שקר הוא, ואמר לא אלך עמכם שאתם משחקים בי, מיד חזרו לר' יהושע ואמרו לו אתה אור ישראל ואור עינינו עטרת ראשנו איך תשלחנו בשבילו, הלא הוא לא רצה לילך עמנו, אמר להם תדעו שלא אשב עד שאראה אותו, הלך ר' יהושע בעצמו אצל ננס הקצב, ונפל ננס על פני ר' יהושע ואמר מה היום מיומים שעטרת ישראל בא לפני עבדו, אמר לו דבר יש לי לדבר עמך, אמר לו דבר, אמר לו מה מעשיך ומה מלאכתך, אמר לו, אדוני, קצב אני, ויש לי אב ואם זקנים ואינם יכולים לעמוד על רגליהם, ובכל יום ויום אני מלבישם ומאכילם ומרחיצם בידי, מיד עמד ר' יהושע ונשקו על ראשו, ואמר לו בני אשריך ואשרי גורלך, מה טוב ומה נעים, ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בגן עדן", עד כאן לשונו. הרי נוכחת אחי הקורא הנעים לראות בעיני שכלך, איך שבתחלה היה ר' יהושע בן אלם מיצר והיטב דואג על שאמרו לו שחלקו עם איש אחר קצב אף על פי שלא הכירו, והיה לו לחשב בדעתו שלפי הנראה מוכח שהוא גדול מאד עד שהוא חברו בגן עדן, ואף על פי כן נצטער מאד ולא נחה דעתו עד שטרח וחיפש ומצא האיש ההוא, ומשמע שיש בידו כיבוד אב ואם, מיד לא די שנחה כל דעתו לגמרי, גם הוא חזר והודה ואמר לו לקצב: "בני אשריך ואשרי גורלך, מה טוב ומה נעים, ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בגן עדן", הרי נתבאר לנו איך שאין חקר לגודל השכר של מצוה זו. ד ובעזר ה' יתברך שמו כבר נתבאר מענין חומר וגודל המצוה בין במדה טובה בין בהיפך, ושהמקיים זה עושה נחת רוח ליוצרו, ומעותד להיות במעלה גדולה ועצומה מאד בגן עדן, וייטב לו בעולם הזה ובעולם הבא ויאריך ימים כמו כן, והעובר על זה הוא חוטא אחד מאבד טובה הרבה ועתיד ליתן את הדין על זה כראוי לו ה' ישמרנו, ואמנם בעוונות הרבים יש שנכשלין בזה, כי אפילו הוא מצטדק ומתחסד לפי דעת היפך דעת תורה שלו, על ידי שהוא מבקש לעשות איזה ענין חסידות וחומרא שהוא אינו מן עיקר הדין, ואין צריך לומר שאר דברים שאין בהם ממש, שכל זה אינו עומד נגד כיבוד אב ואם, כי אף על פי שהחסידות הוא דבר גדול מאד ויראת שמים ומעלה גדולה מאד, מכל מקום אין שום דבר חסידות שינו חיוב עומד נגד דין תורה, ועל זה אמרו (אבות פרק ב' משנה ה'): "ולא עם הארץ חסיד", ולא יתכן לעשות איזה חסידות נגד כבוד אב ואם שהוא מדאורייתא ולעשות נחת רוח לפניו יתברך על ידי זה, כי לא לרצון יהיה, וגם אין המעשה ההוא רצון ה' באמת כי אם רצון עצמו, ועל זה אמרו (אבות פרק ב' משנה ד'): "בטל רצונך מפני רצונו", כי המצוה שהוא מחוייב בה עתה היא לקיים מצות הכיבוד כפי הנצרך, ומוטב לו בעת הזאת שיחשוש יותר להחמיר בכל פרטי מצות כיבוד אב ואם, ואפילו במקום שיכול לקיים שניהם, ודאי לא גרע מצות כיבוד אב ואם מיתר מצות התורה, ולמה יעדיף את זה אז יותר, ואמרו חז"ל במדרש (תנא דבי אליהו רבא פרק כו) וזה לשונם: "ואל יאמר האדם, הואיל ואבי שבשמים הקדימני תחלה, אעשה את רצון אבי שבשמים ואכבדהו, ואניח את רצון אבי ואמי, לכך נאמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע וגו' ונאמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, וכן לא יאמר אדם הואיל ואבי שבשמים הקדימני תחלה אעשה רצון אבי שבשמים ואירא ממנו ואניח את מורא אבי ואמי, לכך נאמר את ה' אלקיך תירא ונאמר איש אמו ואביו תיראו", עד כאן, והנה בקידושין לא: אמרו זכרונם לברכה: "רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה אמרה ליה בעינא תכשיטין, עבד לה, בעינא גברא, ניעיין לך, בעינא גברא דשפיר כוותך, שבקה ואזל לארעא דישראל, שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דר' יוחנן אמר ליה מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ, אמר ליה אסור, לקראת אמא מהו, אמר ליה איני יודע, אתרח פורתא הדר אתא, אמר ליה אסי נתרצית לצאת, המקום יחזירך לשלום, אתא לקמיה דר' אליעזר, אמר ליה חס ושלום דלמא מירתח רתח, אמר ליה מאי אמר לך, אמר ליה המקום יחזירך לשלום, אמר ליה ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך, אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר, אי ידעי לא נפקי, [תרגום: רב אסי היתה לו אמא זקינה, אמרה לו: "אני רוצה תכשיטים", עשה לה, "אני רוצה בעל", אמר לה: "נחפש לך", "אני רוצה בעל שהוא טוב כמוך", (משום שהיא היתה מטורפת, ויש אומרים שהיתה מדאי זקינה ולא שייך לקיים ציוויים אלו), עזב אותה והלך לארץ ישראל, שמע שהיא באה אחריו, בא לפני ר' יוחנן שאל לו: "האם מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ?", אמר לו: "אסור", שאל: "ואם זה כדי לצאת לקראת אמא", אמר לו: "איני יודע", המתין מעט וחזר, אמר לו ר' יוחנן: "אסי, החלטת לצאת? המקום יחזירך לשלום", בא לפני ר' אלעזר (שהיה תלמיד של ר' יוחנן), אמר לו רב אסי: "חס ושלום אולי ר' יוחנן כעס", אמר לו רבי אלעזר: "מה הוא אמר לך?", אמר לו: "המקום יחזירך לשלום", אמר לו: "אם היה כועס, לא היה מברך אותך, אם בירך לא כעס", עד שיצא לקראתה, בינתם שמע שכבר נפטרה, אמר: "אם היתי יודע לא היתי יוצא"], עד כאן לשונם. והנה בדבר היציאה לחוצה לארץ כבר נודע איסורו לכל בעל מדע, וביותר שרב אסי כהן הוה (עיין שם במהרי"ט ז"ל ובמאירי ז"ל שכבר פשטו דמותר לצאת על כבוד אב, ומהרי"ט ז"ל כתב דזה פשוט. לא נצרכה אלא להתיר אפילו לכהן ליטמא בארץ העמים על זה), וכבר אמרו בבבא בתרא צא.: "מחלון וכליון גדולי הדור ופרנסי הדור היו, מפני מה נענשו" כו', ובתוספתא עבודה זרה פרק ה' אמרו: "לא יצא אדם בחוצה לארץ אלא אם כן הולכין חיטין סאתים בסלע, אמר ר' שמעון במה דברים אמורים, בזמן שאין מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח, אפילו סאה בסלע לא יצא, וכן היה ר' שמעון אומר, אלמלך היה מגדולי הדור ומפרנסי ציבור ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב והיו כל ישראל קיימין על אדמתן, שנאמר: "ותהם כל העיר עליהם ותאמרנה הזאת נעמי", מלמד שהייתה כל העיר קיימת ומת הוא ובניו ברעב", עד כאן, והנה רש"י ז"ל כתב בבבא בתרא שם הטעם למה אין יוצאין שמפקיע עצמו מן המצוות, וכן אמרו בתוספתא הנזכרת דישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות, ואל תתמה על אלימלך מחלון וכליון שמא איסורא הוא דקעבוד ולכך נענשו, אינו כן, שהרי הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים פרק ה' הלכה ט' כתב דבכהאי גוונא היה מותר להם לצאת, רק נענשו על שעברו על חסידות, כי אף שמותר אין זה מידת חסידות, (גם ברבה מגלת רות פרשה א' סוף קימן ד' אמרו בהדיא דמותר היה, אלא למה נענש על ידי שהפיל לבן של ישראל כו'), ותראה גודל העוון הזה דיציאה מן ארץ ישראל לחוצה לה, ואף על פי כן כל זה הותר על כבוד אב ואם, וביותר שהיה כהן כנזכר לעיל בשם מהרי"ט ז"ל, וכבר נתבאר בשם הרמב"ם ז"ל דגם במקום שהותר אין ראוי לעשות כן כלל, שאין זו מדת חסידות, ומכל מקום כבר אמרו בעירובין מז. "הולכים ליריד של גויים כו' ומיטמא לדון עמם ולערער עמם מפני שהוא כמציל מידם, ומיטמא לישא אשה וללמוד תורה" כו', מבואר שם דמותר ליטמא בבית הפרס דרבנן ובחוצה לארץ לקייים איזה מצוות המבוארות, וכבר די לנו לשנשמע איך שאין החסידות הלזו עומדת במקום מצוה והדברים פשוטים ואם יש פתחון פה לאמר: "כבוד אב ואם שאני, שאנכי רוצה לקיים רצון אבי שבשמים, והאב רוצה איזה תאוה פלונית שאין בה ממש, מה אני שביק הדבר חסידות והולך ועושה לאיזה אדם תאותו", על זה נאמר כבד את אביך!, לומר שעשיית תאותו לו הנה היא גדולה מכאן חסידות שבעולם, למה שהיא מצוה וחיוב גמור מדאוריתא, וגם רק אסי לא רצה לצאת, כמו שהוא עצמו אמר בפה מלא: "אי ידעי לא נפקי", כי בעצם הענין נראה הדבור הזה פשוט בודאי, ומיותר הוא רק בא להביע צערו שהיה מבקש אליבא דאמת שלא לצאת בדוקא, והעביר את רצונו לקיים ישיבת ארץ ישראל למען קיים מצות כבוד אם, ומזה ילמוד כל אדם את המנהג האמיתי והנכון לפני ה' יתברך שמו, איך שרצונו לבטל החסידות מפני הכבוד לאב ולאם, מי לנו גדול מרבינו יהודה החסיד זלה"ה אשר הותיר לנו שריד כמעט, ספרו הקדוש ספר החסידים, ששם נתבאר על נכון עניני החסידות האמיתית, וכידוע שהיה זוכה לומר דבריו ברוח הקודש בסודות עצומים, ואיך שהוא הנחילנו כללי וסדרי החידות הנרצה לפני ה' יתברך שמו. בכתביו הקדושים, ומה כתב שם, בסימן שמ כתב זה לשונו: "אם היו אביו ואמו מצטערים בתעניותיו אסור לו לענות נפשו – אם אינו חובה לאחרים", עד כאן לשונו, (וכן פסק הבן איש חי שנה ב' שופטים כה), ועוד כתב שם רבינו הקדוש רבי יהודה החסיד זלה"ה לסימן שלח, וזה לשונו: "האב שהיה חוטב עצים או עבודה אחרת והבן לומד, עת לעשות לה' הפרו תורתך ויעשה הבן המלאכה, אף על פי שהאב עם הארץ", עד כאן לשונו, ועיין בקנה בינה סימן רמ סעיף יג דבור המתחיל תלמוד תורה, שם הארכתי הרבה בדין זה לדעת כמה פוסקים, עיין שם, ומכל מקום כן הוא לדינא לכמה פוסקים, אם לא שנשתנו הפרטים, כמבואר במקומו, וזה נסיון מצוי מאד, שעשויים האב ואם לבקש איזה טובה ועזר על איזה פעולה וכיוצא, וביותר מצוי אצל בחורים השבים לביתם על בין הזמנים בערבי פסחים או סוכות ויתר הזמנים, שיהיו אב ואם מייחלים ומצפים לעזר וסיוע של בנם, ואם היה זריז וממולא וממולח, בקל היה הולך ומסיים הדברים בזריזות גדול, ותיכף היה שב לתלמודו מיד, ואף אם היו הוריו פקחים היו משימין על לב מעיקרא איך ליטול עיצה לבל יבטלוהו מן תלמודו, כי מאחר שהם רואים גודל התמדתו ושקיעותו האמיתית בתורה, ושבה כל חשקו וחפצו, ואינו מבטל זמנו לריק, רק מבטל עסקיו מפני תורתו, גם המה ירחיקו ממנו המטלות האחרות, ובאמת כן הוא בסיעתא דשמיא להמקבל עליו עול לתורה, ומשנה ערוכה היא (אבות פרק ג' משנה ה'): "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ", אבל אם היה אותו הבן נגוע בעצלה, ה' יצילנו מזה, מיד היה עונה כל הפסוקים על מקומם, "ארי בחוץ", "שחל בדרך", "בתוך רחובות ארצח", כל הענין ברבה בניצבים, עיין שם , וכשרואה שאינו יכול לנצל מהם ולחמוק מן המטלה שהטילו עליו, מיד הוא אומר: "הרי אני מחובשי בית המדרש, אלך ואבטל התורה חס ושלום?!", ונעלם ממנו דין זה שלא עתה הוא העת ההתמדה. כי כבר מוטל עליו מה שאי אפשר להיעשות על ידי אחרים, והוא מבקש להטילו על הוריו במקום לשוש על פיקודי ה', והוא לא ידע ואשם, ואם היה מבקש לעשות רצון קונו באמת ובתמים, כבר היה מזדרז בזה ועושהו וחוזר לתלמודו, [הגה"ה: עיין בפנים הספר בסימן רמ סעיף יג ובקנה חכמה ובקנה בינה שם, וכמו כן שם בסעיף כה], ואין צריך להאריך בגנות המבטל מצות עשה דכבוד במקום שהוא מבקש לעשות דברי הרשות שאין בהם תוחלת, שכבר כל אחד ואחד מכיר בעוון הזה שאין לו במה להצטדק, ה' יצילנו. ועוד כתב רבינו יהודה החסיד זלה"ה לספר חסידים סימן שמא, טעם למה הכניס עצמו יוסף לסכנה בעבור כבוד אב, דבר זה למד מעשו שהיה מכניס עצמו לסכנה בעבור כיבוד אב, דבר זה למד מעשו שהיה מכניס עצמו לסכנה בין החיות, לצוד ציד לאביו , וכן אמרו במדרש על דבר מסירות נפשו של יעקב איך שהיה יעקב מיצר על הדבר כל כך, ברבה וישב פרשה פ"ד סימן יג זה לשונם: "ר' תנחומא בשם ר' ברכיה, נהג בו בכבוד כמורא האב על הבן ויאמר לו הנני, אמר ר' חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני", עד כאן לשונם, וכתב על ענין זה הנזכר רבינו יהודה החסיד זלה"ה בסיום דבריו שם, שדברים אלו נכתבו להודיע לישראל איך לטרוח להביא פרנסה לאביהם (מעשו) ואיך יהיו זהירים לעשות מצות אביהם. ונחזור לענין החסידות, כי באמת כבר אמרו מגמרא בבא קמא צד. "הרי שגזל סאה של חיטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנו חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה'", עד כאן לשונם, ונראה נכון לדמות זה לכאן, כי מאחר שאינו מחוייב בחסידות ההוא, דאז אין לו תלמוד הדין ד"אני ה' כולכם חייבים בכבודי" (יבמות ו.), הרי הוא מבטל על זה מצות עשה גמורה או כמה מצוות, ואיך יהיה זה לנחת רוח לפני ה', ורק היפך זה שלא יהא פועל חס ושלום, ה' ישמרנו ויצילנו. ה ואמנם כל מה שנדברנו עד עתה, אינו רק מענין ביטול כיבוד אב ואם בכלליות עיקרן של דברים, אבל כאשר נוגע הדבר לביזוי אביו או אמו חס ושלום, ואפילו בדברים, ואפילו ברמיזה, כמבואר בשולחן ערוך סימן רמא סעיף ו, ובכלל זה אפילו בלבו בלבד כמו שכתב השיורי ברכה שם בשם החרדים, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה שנאמר ארור מקלה אביו ואמו, וחייב מכת מרדות ועונש כפי הראוי כמבואר בשולחן ערוך שם, ואם הכה אביו או אמו ועשה בהם חבורה חייב חנק, ואין צריך לומר המדבר ומרגל באביו או שהוא מביישו, כמה חמורים עוונות אלו אפילו אצל אחד מישראל סתם, השפל והנבזה שבישראל, ומכל שכן קל וחומר בן בנו של קל וחומר באביו, וכמה עזות פנים צריך על זה, שכבר קבעו חכמים בקידושין מה: דאפילו לשליחות בעלמא "לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח", [תרגום: לא עשוי האדם להיות כה מחוצף כלפי אביו לעשותו שליח לדבר מה], כל שכן שצריך ליזהר לפניו בדבור יתר שאינו ראוי כזה, ואף על פי שלבו גס בו, וגם מסתמא כן רצונו של אביו שיהיה לבו גס בו להשתעשע בו בבנו כדרך כל הארץ, ורצונו זהו כבודו, אבל נצרך הכל להיות בדרך כבוד, ואפילו להוכיחו בדבר הלכה כבר אמרו : אומר כמו ששואל ממנו הדין ולא כמזהיר, והוא ישים לב מאיליו, ולא מניתי כאן כל האיסורים הקרובים אלו לאלו בדברים הללו שהזכרתי, שהם נוהגים בכל אחד ואחד מישראל וכבר ערוכים בכל ושמורים בספר חפץ חיים בפתיחה שלו עיין שם היטב הדק, ומכל מקום יזכור האדם קונו, וידע ויבין מה שמוטל עליו, ומלבד זאת יזכור כל אות הטובה שנהגו בו אביו ואמו מעודו, כמה דמים הוציאו עליו הוצאות אין חקר, כמה כוחות הגוף והנפש השקיעו בטובתו, ומי גרם להם שיכפרו בם, הוי אומר הם בעצמם שהחיוהו וקיימוהו ונתנו לו אכילה ושתיה, וכבר אמרו: "כל הכופר בטובתו של חברו סוף שכופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא", וכשיזכור זה האדם, ישפיל עצמו ויכנע מפני אביו ואמו ויזכה לברכת התורה שבעשרת הדברות, ו ובאמת מצד ההכרה לטובתם, אין צריך לכל הנזכר, כי אפילו רק הביאוהו לעולם די, ולא יאמר להנאתו עשה מה שעשה, ואין לו עלי אלא תרעומת, אם לא מצות ה' ברה גזירת הכתוב, הס מלהזכיר כזאת, שכבר בא עליהם החיי אדם בתוכחה גלויה זה לשונו: "יסכר פי דוברי שקר האומרים שאינם צריכים להחזיק טובה לאב ואם, כי להנאת עצמם הם מכוונים, וממילא נולד, וכיון שנולד מהן נתן הקדוש ברוך הוא הטבע שהאב והאם יגדלו בניהם כטבע כל בהמה חיה ועוף שמגדלים בניהם ואין הבנים מחזיקים טובה לאבותיהם, יתאלמון וישתתקון ויתחרשון, כדכתיב תאלמנה שפתי שקר, כי הם בעצמם מעידים עליהם שהם כבהמה, ולא חלק ה' להם לב לדעת ולהבין, ועל זה אמרו חכמים כל הכופר בטובתו של חברו סוף כופר בטובתו של הקב"ה, דלדבריהם גם אינם צריכים לכבד ולירא מהמקום ברוך הוא, כיון שאנחנו מעשי ידיו של הקב"ה, ומהראוי להיטיב ולחמול על מעשי ידיו ואין ספק שהאומרים כן שהם כופרים בלבם", עד כאן לשונו, ז גם ביותר מצוי שהאב בזמנינו גדר דינו שהוא מוחזק לתלמיד חכם בדורו כמו שפסק הרמ"א ז"ל בסימן רמג סעיף ב' גבי מסים וכיוצא שהגדר הוא כאשר הוא יודע לישא וליתן בתורה ומבין מדעתו ברב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים ותורתו אומנותו, גם מצוי מאד שהוא רבו, וגם על דרך כלל הוא משלם שכר למודו שאז הוא קודם אפילו לרבו כמבואר בסימן רמב סעיף לד בהגה, ולפי זה יש לדון במי ששכר לו כל רבותיו מיום הולדו ואותו הבן לא יש לו רב מובהק, אם נאמר שהשוכר הרי הוא שליח של כל הרבנים ונמצא שהוא נדון לגביו כרבו מובהק שלמדו רוב חכמתו, כי תלמודם של כל רבותיו יחד מצטרף לרוב חכמתו, או שכיון שלא למד רב חכמתו מאיש אחד, אין לו רב מובהק כלל, רק שהמשכיר קודם לכל רב בפני עצמו שהם אינם מוהקים, אבל לא יותר מזה, ורק באופן שיש לו רב מובהק, אם הוא שכרו, אזי לכאו' יקדם גם לו, וצריך עיון, ומכל מקום מאחר שהלב כל כך גס באב ואם, בודאי יש לתת לב להשגיח על הפרטים הנזכרים, גם מצוי שהאב בעל מעשים, ושהוא למעלה משבעים שנה שיש בו דין שיבה, ויש כאן כמה מצוות מן התורה, גם לענין קיום והן לענין בטול חס ושלום. ח ואל יאמר האדם, הרי הם מצערים אותי, הרי הם מביישים אותו ומבזים אותי, או הם מכים אותי, וכל כיוצא בזה, כי כבר גם בזה דיבר הגמרא, ונדברו כל הפסקים, והם סעיפים ערוכים בשולחן ערוך, ראשית בסימן רמ סעיף ג' זה לשונו: "עד היכן מוראם, היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש בקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו, לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציוהו בכך", ועוד שם בסעיף ח' וזה לשונו: "עד היכן כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם, ולא יצער בפניהם, ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזרת הכתוב וישתוק", עד כאן, ואם תרצה תעיין שם בקנה חכמה ובינה, ואם אביו ואמו מצערים אותו יעיין בקנה חכמה סימן רמ סעיף-קטן מ היאך מותר לו לנהוג בכי האי גוונא, ומכל מקום אדם חייב בכבוד אביו מן התורה אפילו עשה לו כמה צערים, וביישו כמה ביושים, וכמה רעות עשה לו, ועזבו לאנחות, ואפילו אם הוא נבזה ועילג ושפל ויש בו כמה מדות מגונות, ואינו בעל תורה, וכל כי האי גוונא, ולא עוד אלא שצריך לעבוד על מדותיו הרעות שאינן תואמות לתורתנו הקדושה, ולשברם, מאחר שכתב החרדים שצריך שידמה בעיניו ובמחשבתו על אביו ואמו שהם גדולים ונכבדי ארץ, וכן מפורש בפרקי דרבי אליעזר פרק לט ששמע יוסף שבא אביו לגבול מצרים ולקח את כל האנשים עמו ויצא לקראת אביו, וכל העם יוצאים לקראת המלך ואין המלך יוצא לקראת אדם, אלא ללמדך שאביו של אדם כמלכו, עד כאן, והגאון ז"ל אמר שכל עבודת העולם הוא שבירת המדות כמו שכתוב בתחלת האבן שלמה, ואל יצדיק אדם עצמו לבטל חס ושלום מצוותיו המוטלות עליו מפי הגבורה עקב טענות הבל כאלו, וכבר אמרו במדרש תנא דבי אליהו רבא פרק כז זה לשונם: "ואפילו יורד רירו של אביו על זקנו ישמע לו מיד", עד כאן לשונם, ואם נמצא טעם הגון לחמוק מזה, כמו שעשה רב אסי כנזכר לעיל בסימן ד', כגון מי שנטרפה דעתו של אביו וכיוצא, שיש בזה היתרים לפעמים, אלו ההלכות מבוארות בעיקרן לסימן רמ סעיף י עיין לשם. ט והאף אמנה מידע ידיע איך שיצר לב האדם רע מנעוריו, גם מעת הולדו, גם מאז הכירו אביו ואמו, ולא עוד אלא שלבו גס בו כל כך עד שפעמים אינו חש על ענין זה כלל, וכמי שאינו ממש חס ושלום, גם שכמה פעמים מצוי שישתמש הבן הסמוך על שלחן אביו או גם מי שאינו סמוך כבר, בממון אביו ונגד אביו למרות כבודו, ומלבד כל האיסורים הראשונים, גם יש כאן איסור גזל, אבל כבר דש בזה ובשאר איסורים כל כך, עד שאינו חש ולא מקפיד בזה כל עיקר, כי כבר נעשה לו כהיתר, ואפילו שבדברים אחרים הוא מקרא לעצמו (איוב א א): "איש תם וישר וירא אלוקים וסר מרע". ובאמת כבר אמרו בירושלמי פאה הנזכר בתחלה, שכבוד אב ואם הוא פריעת חוב, וגם אנכי שמעתי מחכם אחד, (הוא הגאון ר' בונים שרייבר שליט"א) איך שדרש ואמר, אם כן הוא, דא ודאי זה המבטל מצות כבוד גזלן איקרי, שאינו פורע חובו לבעל חוב, ובאמת גם בזה כבר קבעו חז"ל: "נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן", כחגיגה יא:. והיאך יכיר האדם במעשהו אי מיצרו הטוב הוא בא לו, או חס ושלום שמא מן הבלתי טוב, הנה באבות דר' נתן בפרק טז הלכה ב נתנו בו סימן וזה לשונם ז"ל: "בזמן שאדם מחמם את עצמו והולך לדבר זימה, כל איבריו נשמעין לו, מפני שיצר הרע מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה איברים, כשהוא הולך לדבר מצוה, התחילו מתענין כל איבריו, מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם, ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין, שנאמר כי מבית הסורים יצא למלך זה יצר טוב כו'", עד כאן לשונם ז"ל, וכי האי גוונא יש באסתר רבה פרשה ג' סימן ד' וזה לשונם ז"ל: "יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי וקאים לצלאה והוא לעי, יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי יתיב למיתנא ולעי, הוי ולא אותי קראת יעקב, הלואי לא הכרתיך יעקב, מפני כי יגעת בי ישראל", [תרגום: יושב ומספר (=ומפטפט) כל היום ולא יגע, ועומד להתפלל והוא יגע, יושב ומספר כל היום ולא יגע, יושב לשנות (=ללמוד) ויגע, הוי "ולא אותי קראת יעקב", הלואי לא הכרתיך יעקב, מפני "כי יגעת בי ישראל", כלומר כמדומה: "כי דוקא בעבדתי יגעת"], והנה עוד אמרו חז"ל בסוטה כא: היכי דמי חסיד שוטה [שהוא ממבלי עולם, כמבואר שם בדף כ. במשנה], "כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצולה", וכתבו שם התוספות בשם הירושלמי זה לשונם: "ראה תינוק מבעבע בנהר, אמר לשאחלוץ תפילין אצילנו, עד כשהו חולץ תפילין הוציא זה את נפשו", עד כאן לשונם, אף אנו נאמר כן לעיניננו, עד שהוא מתחסד, או עושה שאר מה שבחפצו מכל שכן, ביטל זה כבוד ומורא, וּבִין בַּדָּבָר, ולפי מה שאדם מתעצל ומתענה על מצות כיבוד, מתוך כך ידע שאין על מלחמה קטנה בא עתה היצר להזדווג לו, רק כפי עוצם המלחמה החזקה, יבין בדעתו גודל המעשה שבידו לעשות ויתגבר על זה דוקא יותר, ולפום צערא אגרא, וגם הרוצה על האמת לינצל מכל חטא ממש, יקיים הכבוד כיאות, ויגיע לו בקשתו הזאת, כי כן איתא בתנא דבי אליהו פרק כו בפירוש, וזה לשונם: "שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אין חטא של חלול שבת, ולא שאר שום כל חטא בא על ידו, ואם חטא נמחל לו כו', אין אדם מכבד את אביו ואת אמו גזירות קשות באות עליו כו'", עד כאן לשונם ז"ל, הרי לך לא החסידות והפרישות הם יצילוהו בכאן [כלומר כשהוא מנוגד לכבוד אב ואם] מן העבירות, ולא המצור ומצוק שהוא משרה בו עצמו ומצער בזה לאביו ואמו הם יכפרו לו חטאיו, אלא דוקא כאשר ישמע למי שצוה כל המצוות והזהיר על כל העבירות, ומשכיר ומעניש, ויכבד אביו ואמו, ואפילו יפסיד על ידי זה כמה מנהגים טובים שחפץ בעשייתן, אז ינצל מן העבירות, ומה שחטא מתכפר לו, ואז יהיה צדיק אמיתי שהקדוש ברוך הוא שמח בו. י והנה הנם כמה מאמרי חז"ל בענין זה, ונראה שהוא הגון ונרצה להעתיקם בכאן, ממה שהשיגה היד ומצאה, הנה אמרו בקידושין ל: "תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת , אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני", ועוד אמרו ז"ל לשם לא. "תני תנא קמיה דרב נחמן, בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו , אמר הקדוש ברוך הוא יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני", עוד אמרו ז"ל בתנא דבי אליהו פרק כו: "בזמן שאדם מקלל את אביו ואת אמו או מכה אותם, כביכול הקדוש ברוך הוא כופף את רגליו תחת כסא כבודו ואומר אני השויתי את כבודי לכבודן של אלו ששלשתן שקולין כאחד, אילו הייתי אצלו כך היה עושה לי, יפה עשיתי שלא דרתי עמו בשכונה אחת, הא למדת, כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזהה ולעולם הבא חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית, יעשה את רצון אביו שבשמים ואת רצון אביו ואמו כו', מה ענין כבד אצל לא תרצח, אלא ללמדך, אם יש לו לאדם מזונות [הרבה] בתוך ביתו, ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו לעת זקנותן נחשב לו כאלו רוצח כל ימיו לפני הקדוש ברוך הוא, לכך נאמר כבד וגו' לא תרצח, [כבד את אביך ולא תנאף מה ענין זה אצל זה, אלא ללמדך [שאם] נשא אדם אשה והרי בעצמה אינה מכבדת את אביו ואת אמו לעת זקנותן, כאלו נואף הוא כל ימיו, לכך נאמר כבד ולא תנאף, כבד ולא תגנב, מה ענין זה לזה, אלא ללמדך, [שאם] יש לו לאדם בנים ובנות בתוך ביתו ואין מכבדין את אביו ואת אמו לעת זקנותן], כאילו גונב נפשות כל ימיו לפני המקום, לכך נאמר כבד וגו' ולא תגנוב, כבד וגו' ולא תענה, מה ענין זה אצל זה, אלא ללמדך, אם יש לו לאדם נכסים ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו לעת זקנותן, כאילו הוא מעיד עדות שקר כל ימיו לפני המקום לכך נאמר כבד את אביך וגו' לא תענה, כבד וגו' ולא תחמוד, מה ענין זה אצל זה, אלא ללמדך, אם יש לו לאדם ואינו וזן ומפרנס את אביו ואמו כאילו הוא חומד את ממון של אחרים כל ימיו לפני המקום, ובזמן שהאדם הוא מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו לעת זקנתן מלה הוא דומה למלך שבא אצלו בן אוהבו, אמר לו המלך בני מאין אתה בא, אמר לו מבית אבי ואמי, אמר לו המלך אביך ואמך מה הן עושין, אמר לו נפטרו בשלום לבית עולמן, אמר לו המלך בני ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח בעולם על שנתת מנוחה לאביך ולאמך עד שנפטרו בשלום לבית עולמן, עכשיו בוא עמי לביתי ואראה לך מה שגנזו לך אביך ואמך, כך מי שהוא מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו עד שנפטרו בשולם לבית עולמן, וגם הולך בדרכי שמים, ובזה הוא עושה נחת רוח לאביו ולאמו, אומר לו הקדוש ברוך הוא בני בוא, וראה גנזי שמים שהם גנוזים לך אצלי מפני שכבדת ופרנסת לאביך ולאמך ועשית לי נחת במעשים טובים שלך ולאביך ולאמך, שנאמר ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלקיך, אימתי יבואו עליך כל הברכות האלה, אם תשמע בקול ה' אלקיך ותלך בדרכיו שהם דרכי שמים כו'", עד כאן לשונם ז"ל, ובקידושין לא. "בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה גוי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו, אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו, לשנה האחרת נתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו הממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא, ואמר ר' חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה עושה ועושה על אחת כמה וכמה, דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה וכו', כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה", [גירסת עין יעקב: "ונפל קירדקין שלה והושיטו לה שלא תצטער"], עוד שם, "תני אבימי בריה דר' אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא, ("פסיוני. עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר": פירוש רש"י ז"ל), ופירשו המפרשים כי הולכים אחר הסבר פנים שלו לאביו והיאך הוא מדבר עמו, כי אפילו מאכילו כמה מעדנים, אבל הוא מראה לו צרות עין, כבר טורדו מן העולם, שאין זה מכבד את אביו, אבל אפילו הוא מעביד לאביו בכמה טרחות ומטחינו בריחים לפני עת הצורך, והוא מסביר לו פנים, ומדבר לו דברים טובים דברים נחומים, עד שמתרצה, כגון זה כיבד את אביו, והרי הוא מביאו לחיי העולם הבא, והביאו המפרשים שם מן הירושלמי, וזה לשון התוספות: "ובגמרת ירושלמי גרסינן מעשה שניהם, מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני, פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל אלה, אמר לו סבא מאי איכפת לך עד דטחון ואכול, כלומר לעוס ואכול, כעין כלבים דמדשין ואוכלים, אם כן הראהו שקשה עליו, ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחים, ואב זקן היה לו, ואתא ציווי לטוחנין פירוש מצות המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך, אמר לו בנו, טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה, אם לבזיונך טב לך, ואם למלקי טב לך", עד כאן, [תרגום: מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני, (עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר), פעם אחת אמר לו אביו: "מאין לך כל אלה?", אמר לו: "סבא! (כלומר: זקן) מאי איכפת לך! עד שתלעוס ותאכל!, כמו כלבים שטוחנים ואוכלים!!!", אם כן הראהו שקשה עליו, ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחים, ואב זקן היה לו, והגיע ציווי לטוחנים מאת המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך, אמר לו בנו: "טחון, ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה, אם בשביל הבזיונות שעתידים לבוא עליך שם – עדיף ומוטב לך, ואם בשביל המכות שעתידים לבוא עליך שם – עדיף ומוטב לך"], עוד שם בדף לא: "אמר ר' אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כבוד, חמש בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו, וכי הוה אתי ר' אבהו קרי אבבא, רהיט ואזיל ופתח ליה, ואמר אין אין עד דמטאי התם, יומא חד אמר ליה אשקיין מיא, אדאייתי ליה נמנם, גחין קרי עליה עד דאיתער, איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף", [תרגום: אמר ר' אבהו: "למשל אבימי בני קיים מצות כבוד", חמש בנים סמוכים (עיין מהרש"א ז"ל) היה לו לאבימי בחיי אביו, וכשהיה בא ר' אבהו וקורא על הפתח, רץ אבימי והלך ופתח לו, ואמר: "כן! כן!, (פירוש: "אפתח! אפתח!". רש"י ז"ל), עד שאגיע לשם", (יש מגיהין: "ואמר אין אין עד דמטא התם", תרגןם: "ואמר: "כן! כן!", עד שהיה מגיע לשם"), יום אחד אמר לו: "השקיני מים", עד שהביא לו, בינתים נמנם, גחן וקרא עליו, (כלומר התכופף לפניו עם המים כמי שממתין שיקחו מידו, ובינתים ניצל את הזמן ולמד, ולא העיר את אביו חלילה), עד שהתעורר, היתה לאבימי סיעתא דשמיא, ודרש את "מזמור לאסף", (כלומר שאמר על המזמור ההוא פירוש של מדרש כדרך שהיו עושים חז"ל)], עוד שם, "ר' טרפון הוה ליה ההיא אמא, דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא, גחין וסליק לה, וכל אימת דהות נחית, נחתת עלויה, אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרי ליה עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכתמתה", [תרגום: ר' טרפון היתה לו אמא, שכל פעם שרצתה לעלות למטה, גחן והעלה אותה, וכל פעם שהיתה ירדת, ירדה עליו, בא והיה משתבח בבית המדרש, אמרו לו: "עדיין לא הגעת לחצי כיבוד!, האם זרקה ארנק מלא כסף בפניך לים ולא הכתמת אותה?!"], עוד שם, "רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא", [תרגום: רב יוסף כאשר הוא היה שומע קול פרסות רגלי אמו שהיא באה, היה אומר: "אעמוד מלפני השכינה שבאה!"], ובירושלמי פאה א' א': "אמר ר' אבון, ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך, דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן, אמר ר' לוי והוא דרבה מינה (פירוש אדרבה), גדול הוא דבר שהוא פריעת חוב מדבר שאינו בפריעת חוב, תני ר' שמעון בן יוחאי, כשם שמתן שכרן שוה (כיבוד אב ואם ושילוח הקן), כך פורענותן שוה, מה טעם (כלומר "מנלן" בלשון ירושלמי), "עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם" (משלי ל' יז), עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם, וביזת על לא תקח האם על הבנים, יקרוה עורבי נחל, יבא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה, ויאכלוה בני נשר, יבא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה", עוד אמרו שם: "אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצרה בשבת, והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה, והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה, פעם אחת חלה, ונכנסו כחמים לבקרו, אמרה להם התפללו על טרפון בנו שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי, אמרו לה מהו עבד ליך, ותניית להון עובדא, [תרגום: אמרו לה: "מה הוא עושה לך?", וספרה להם המעשה], אמרו לה, אפילו עושה כן אלף אלפים, אדיין לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע", עוד שם: "אמו של ר' ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותינו, אמרה להן געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד, באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו, אמרו איפשר לית ר' ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו, אמרו לה מה עביד ליך, אמרה כד הוא נפק מבית וועדה, אנא בעיא משזגה ריגלוי ומישתי מהן, ולא שביק לי, אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה", [תרגום: אמו של ר' ישמעאל באה והתלוננה עליו לרבותינו, אמרה להן: "תגערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד!", באותה שעה נשתנו פניהן של רבותינו מצער, אמרו: "היתכן שאין ר' ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו?", אמרו לה: "מה עושה לך?", אמרה: "כאשר הוא יוצא מבית הועד, אני רוצה לרחוץ את רגליו ולשתות מהמים, ואינו מניח לי", אמרו לו: "הואיל והוא רצונה הוא כבודה"], עוד שם, "ר' זעירא הוה מצטער ואמר הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינהון דנירת גן עדן, (כי הוא היה יתום מן אב ואם, ועיין אלפא ביתא דבן סירא, אם נאמין לזה, מענין לידת ר' זירא), כד שמע אילין תרתין אולפניא, אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא, לא כר' טרפון הוה יכילנא עביד, ולא כר' ישמעאל הוינא מקבלה עלי, אמר ר' אבון פטור אני מכיבוד אב ואם, אמרו כד עברת ליה אימיה מית אבוי, כד ילדתיה מיתת", עד כאן לשונם, [תרגום: ר' זעירא היה מצטער ואומר: "הלואי היה לי אבא ואימא שאכבדם שאירש גן עדן, (כי הוא היה יתום מן אב ואם), כששמע אלו ב' המעשיות דר' טרפון ודר' ישמעאל, אמר: "ברוך ה' שאין לי לא אבא ואימא, לא כר' טרפון הייתי יכול לעשות, ולא כר' ישמעאל הייתי מקבל עלי", אמר ר' אבון: "פטור אני מכיבוד אב ואם", אמרו כאשר עיברה אותו אמו – מת אביו, כאשר ילדתו – מיתה], ואכן המתבונן במאמרים הללו רואה כמה שהוא ענין חמור וקשה עד מאד, ולא עוד אלא אחר כל השבח הזה בר' טרפון כבר אמרו: "עליו אפילו עושה כן אלף אלפים, אדיין לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע", וכמה שמח ר' זירא שנפטר מזה, אף על פי דאליבא דאמת לולא הקושי כמה חשק לקיים המצוה זו, וכן ר' אבון פלט עצמו מזה כמו שנתבאר, וכן איתא כעין זה גם בתלמודא דידן שפתחנו בו זה לשונם: "אמר ר' יוחנן אשרי מי שלא חמאן, (פירש רש"י ז"ל זה לשונו: "שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם"), ר' יוחנן כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו מתה אמו, וכן אביי", עד כאן לשונם ז"ל, ואל יתמה האדם בראותו כל זה, איך ינצל מן הדין לעולם, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, כעבודה זרה ג., ואיתא באבות דר' נתן: "ר' שמעון בר יוחי אומר מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם, משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שדה זיבורית, באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חטים בשנה, זבלוה עדרוה השקוה וכסחוה, ולא הכניסו ממנה אלא כור אחד חטים בשנה, אמר להם המלך מהו זה, אמרו לו אדונינו המלך אתה יודע השדה שנתת לנו, שמתחלה לא הכנסת ממנה כלום, ועכשיו שזיבלנוה וכיסחנוה והשקינוה מים, לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד, כך עתידים ישראל לומר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו שנאמר כי הוא ידע יצרנו", עד כאן לשונם ז"ל לפרק ט"ז שם, והמקום יעזרנו לקיים רצונו לעולם ולא לעבור על זה חס ושלום בשום פנים לעולם, ושנעסוק בתורתו ונקיים מצוותיו על הצד היותר טוב אכי"ר:

בעזרת ה' תם ונשלם שבח לקל בורא עולם

יהודינכתב על ידי

להערות: ajewbelieves@gmail.com

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

רבי טרפון מכבד את אמו

לאמו של רבי טרפון לא היו נעליים, רבי טרפון דאג שהיא לא תלך יחפה. על כך תשמעו בסיפור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

מכיר כבר את הבקיאות שבדף היומי, אבל... מרגיש שיש מה להוסיף מעבר?

קבלו הערות ופנינים יקרים על הדף היומי לתיבת הדוא"ל שלכם

דילוג לתוכן